יואכים פסט

יואכים פסט
Joachim Fest

יואכים פסט. תמונה משנת 2004.
לידה	8 בדצמבר 1926 קרלסהורסט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	11 בספטמבר 2006 (בגיל 79) קרונברג אים טאונוס, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
כינוי	Joachim Fest-Herrendoerfer, Joachim Fest-Hoffmann-von Lang
שם לידה	Joachim Vinzenz Maria Fest
מקום קבורה	cemetery of St.-Matthias-Gemeinde (Berlin-Tempelhof)
מדינה
השכלה	אוניברסיטת פרייבורג האוניברסיטה החופשית של ברלין אוניברסיטת גתה בפרנקפורט
מעסיק	פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג, Norddeutscher Rundfunk
צאצאים	ניקולאוס פסט, Alexander Fest
פרסים והוקרה	פרס תאודור וולף פרס הנס מרטין שלאייר (2002) פרס הספרות על שם פרידריך שידל (1996) לוחית גתה של עיריית פרנקפורט (1987) פרס איינהרד (2003) פרס לודוויג ברנה (1996) מדליית וילהלם לושנר (1 בדצמבר 1999) צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה

יואכים קלמנס פסט (בגרמנית: Joachim Clemens Fest; ‏8 בדצמבר 1926 - 11 בספטמבר 2006) היה עיתונאי והיסטוריון גרמני שכתב אודות הרייך השלישי. כתיבתו שנויה במחלוקת, אך נחשבת בעיני רבים מהמומחים לתחום, כולל הביוגרף של היטלר איאן קרשו, ככתיבה חשובה ובעלת ערך רב.

ביוגרפיה

ראשית חייו

יואכים פסט נולד בשנת 1926 בברלין למשפחה מן המעמד הבינוני. לאחר עליית הנאצים לשלטון פוטר אביו מעבודתו כמורה עקב מתיחת ביקורת על הנאצים. המשפחה, הוריו של פסט וחמשת ילדיהם, ירדה במעמדה וברווחתה והתדרדרה לעוני, אך האב לא הסכים להתפשר עם השלטון, ולא נענה להפצרות האם כי יצטרף למפלגה הנאצית כדי שייחלצו מחיי מחסור. משפחתו סירבה לכך שיואכים בן העשר יצטרף לנוער ההיטלראי.

לאחר שפסט הנער צייר קריקטורה על הפיהרר וקנצלר גרמניה אדולף היטלר, הוא סולק מלימודיו ונכנס לפנימייה קתולית. כנער נשלח בימי מלחמת העולם השנייה להיות כוח עזר בסוללת תותחי נ"מ. בדצמבר 1944, בהתקרבו לגיל גיוס, רצה פסט להתגייס לוורמכט כדי שלא יגויס לאס אס. אביו התנגד לכך, אך פסט התגייס לצבא בשלביה האחרונים של מלחמת העולם השנייה והוצב ללופטוואפה. זמן לא רב לאחר מכן נפל בשבי הצבא האמריקאי בצרפת. אביו נלקח בשבי על ידי חיילי הצבא האדום בהיכנסם לברלין, והוחזק בברית המועצות במחנה עבודה ממנו חזר כאדם שבור.

עיתונאי

לאחר תום המלחמה למד פסט משפטים, היסטוריה וסוציולוגיה באוניברסיטאות ברלין, פרייבורג ופרנקפורט. כשהשלים את לימודיו פנה לעסוק בעיתונאות: החל בשנת 1954 בתחנת רדיו אמריקאית בברלין ובהמשך, משנת 1961 ועד 1968, בתחנת רדיו בהמבורג.

מחבר ספרי עיון ועורך

בשנת 1963 פרסם פסט את ספרו הראשון "פני הרייך השלישי" (שכותרת המשנה שלו הייתה "דיוקנאות של המנהיגות הנאצית"). לאחר פרסום הספר החליט להתרכז בכתיבת ביוגרפיה מקיפה על אדולף היטלר. הוא שקד על כתיבתה שנים רבות, ובשנת 1973 היא יצאה לאור תחת השם "היטלר - דיוקנו של לא-איש". הספר זכה להצלחה מרובה והפך לרב-מכר עולמי.

לאחר מכן כתב ספרים על תומאס מאן ועל היינריך מאן וכן ספרים בנושאים חברתיים, אך עיקר פרסומו בא לו מספריו אודות היטלר והרייך השלישי.

בספרו הביוגרפי על היטלר הסביר פסט את עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה כנובעת מפחדו של המעמד הבינוני בגרמניה מפני הבולשביזם שהתגלם בדמותה של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. את היטלר כמנהיג תיאר יותר ככישלון מנהיגותי, מבלי להבליע את צדדיו הרצחניים. את דמותו של היטלר האיש צייר פסט מתוך הבנה פסיכולוגית מעמיקה, מבלי להיגרר לדמוניזציה. הצגה זו נתפסה על ידי אחדים כניסיון להבליע את צדדיו הגזעניים והרצחניים של המשטר הנאצי.

על אישיותו של היטלר, בתקופת עלייתו לשלטון, כתב פסט בספרו:

"...אולי יפקפק הקורא, מטעמים ספרותיים ומוסריים כאחד, ויתמה אם לא התעלמנו במתכוון מן הצדדים השליליים של השנים האלו. אך זו הייתה באמת התקופה שבה פיתח שליטה ומרץ בשיעור נפלא, ידע כמו בחוש מתי לפרוץ ולהתקדם ומתי לגלות איפוק. איים, החליק לשון, ופעל בתקיפות כה גדולה עד שכל התנגדות נמוגה מלפניו. הוא השכיל לרכז באישיותו את כל כח-המשיכה, הסקרנות והחששות של הדור. יכלת זו חוזקה עוד יותר הודות לכישרונו היוצא-מגדר-הרגיל לגלם את העצמה הזאת בהצלחה מדהימה."

על תורת הגזע של היטלר, שחוללה רצח עם, כתב פסט בספרו:

"מחשבתו הכנה והחגיגית ביותר, הרעיון ששימש לו פיצוי על כל חרדותיו ועלילותיו, המושג החיובי היחיד שלו, כך היה: לשוב ולכנוס את הדם הארי שהתבזבז בכל מיני פיתויים שבעולם הזה ולשמור על גביע-הקודש היקר ולנצח נצחים, והודות לכך להיעשות כוח שאינו יודע חולשה מהי ולהשתלט על העולם. כל החישובים על טקטיקה כוחנית וכל הציניות תמו לנוכח החזון הזה: 'האדם החדש'. באביב 1933 כבר דאג היטלר לפרסום החוקים הראשונים, שעד מהרה התרחבו כדי רשימה מקיפה של חוקים תכליתיים שכוונו בחלקם לשים קץ לדבר שקרוי היה בפיו הניוון הגזעי ובחלקם נועדו לחולל את 'התחדשות האומה....על ידי השבחתו של אדם חדש' ".

בין השנים 1973 ל-1993 ערך פסט את מדור התרבות בעיתון "פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". תוך כדי כך מצא לנכון לפרסם מאמר של אריך נולטה מן ההיסטוריונים של הרוויזיוניזם הגרמני, זרם שניסה להפחית את אשמת גרמניה במוראות הרייך השלישי, מלחמת העולם השנייה והשואה. עיקר טענותיהם היו כי זוועות המלחמה והשואה לא היו יוצאות דופן בהיסטוריה האנושית, משטרים ושליטים רבים (הדוגמה המועדפת עליהם היא סטלין) היו אחראים למות מיליוני בני אדם, רצח עם בוצע כבר במקומות שונים בעולם לפני התקופה הנאצית, והעיקר - העם הגרמני עצמו סבל סבל רב במלחמה ובהפצצות בעלות הברית. טענותיו של נולטה נתפסו בעיני רבים כניסיון לטשטש את אחריותה המוסרית של גרמניה לפשעי הנאצים. העובדה כי פסט העמיד במה לרשותו של נולטה, וכן השתתף באופן פעיל בוויכוח, בכתבו מאמרים המצדדים לכאורה בדיעה זו, בנוסף לאופן בו תיאר את היטלר בספרו אודותיו, הפכה את פסט לשנוי במחלוקת. עתה צפה מן העבר העובדה כי בשנת 1969 שימש פסט כעורך ספר זכרונותיו של אלברט שפר, האדריכל ושר החימוש של היטלר. עם זאת, ספרו של פסט "Plotting Hitler's death", מחקר חשוב ביותר על ההתנגדות הגרמנית לנאציזם, משבח את אומץ לבם של לוחמי ההתנגדות הגרמנים שחירפו נפשם במאבק כנגד המשטר הנאצי. יחד עם הצגה מהימנה של העובדות, מדגיש פסט את בידודם של מתנגדי המשטר בעם הגרמני.

בשנת 2004 פרסם פסט את ספרו האחרון "בתוך הבונקר של היטלר - 14 הימים האחרונים", בו תיאר את ההתרחשויות בפיהררבונקר בברלין בו מצא היטלר מקלט בימיה האחרונים של המלחמה, עד להתאבדותו ביחד עם אווה בראון ב-30 באפריל 1945. בתיאור השתלשלות האירועים בבונקר לא סטה פסט ממחקרו של יו טרבור-רופר "ימיו האחרונים של היטלר", שהתבסס על מחקר של ההיסטוריון הבריטי שפורסם בשנת 1947, לאחר תחקור יסודי של אנשי מטהו של היטלר ושל ניצולי הבונקר. לעומת זאת, תיאור האווירה ששררה בבונקר הוא תיאור מקורי של פסט, שיש בו מידה של חמלה על היטלר והבנה לטענותיו החוזרות ונשנות כי כולם בגדו בו. על יסוד ספרו זה של פסט וכן בהתבסס על ספרו של שפר "בתוככי הרייך השלישי" ועל זיכרונותיה של טראודל יונגה, מזכירתו של היטלר, נוצר הסרט הגרמני "הנפילה" (Der Untergang), שיצא לאקרנים בשנת 2004. בתיאור דמותו של היטלר ובתיאור האווירה בבונקר הולך הסרט בעקבות הספר, מתרכז במצבם הקשה של השרויים בבונקר. היטלר מוצג באור שלילי אך אנושי, כעריץ צמא דם המחופר מתחת לאדמה בעוד עמו רעב וסובל.

סוף חייו ומותו

בימיו האחרונים כתב פסט ספר אוטוביוגרפי על ימי ילדותו ונעוריו בשם "אני לא. זיכרונות ילדות ונעורים". הספר ראה אור ימים ספורים אחרי מותו. סמוך למותו מתח פסט ביקורת על הסופר הגרמני חתן פרס נובל גינטר גראס, אשר התוודה באוטוביוגרפיה שלו שפורסמה באותה עת כי בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה התגייס לוואפן אס אס. ביקורתו של פסט לא הייתה על כך שגראס שירת בוואפן אס אס, אלא על כך שהסתיר עובדה זאת במשך שישים שנה.

יואכים פסט נפטר בשנת 2006, בגיל 80.

ספריו שהופיעו בתרגום לעברית

• פני הרייך השלישי. הוצאת מערכות, 1987.
• היטלר - דיוקנו של לא-איש. הוצאת כתר, 1986.
• בתוך הבונקר של היטלר - 14 הימים האחרונים. הוצאת אחוזת בית, 2006.
• אלברט שפאר, ביוגרפיה, תרגמו מאנגלית אסף תמרי ועמית יריב, הוצאת דביר, 2008.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יואכים פסט בוויקישיתוף

• יצחק לאור, המוח הא-פוליטי של המכונה הנאצית, באתר הארץ, 6 ביוני 2008
• אבנר שפירא, מת ההיסטוריון הגרמני יואכים פסט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2006
• חנן אלשטיין, על הספר בתוך הבונקר של היטלר - 14 הימים האחרונים מאת: יואכים פסט באתר טקסט
• יואכים פסט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• יואכים פסט (1926-2006), דף שער בספרייה הלאומית
• יואכים פסט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יואכים פסט, באתר AllMovie (באנגלית)
• יואכים פסט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)